פרופ׳ דב פור נולד ברומניה. בנעוריו היה אסיר ציון, בשל היותו חבר ומזכיר כללי של תנועת השומר הצעיר ברומניה בימי המשטר הקומוניסטי. בארץ היה פרופ' פור מחלוצי הביולוגיה האקואטית בישראל. הוא היה בין מקימי המעבדה לביולוגיה ימית באילת ואף היה מנהלה במשך כמה שנים. הוא בנה את אוסף חסרי החוליות הימיים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים והיה אוצרו במשך שנים רבות עד פרישתו. הוא היה מחלוצי מחקר הפלנקטון ומחקר הבנתוס (בעלי החיים בקרקעית הים החולית) – שתי קבוצות של בעלי חיים שלא זוכות לאותה הילה כמו יצורי שוניות האלמוגים או דגי הים הפתוח. מחקריו זיהו והאירו את תופעת הנדידה של בעלי חיים מים סוף למפרץ אילת דרך תעלת סואץ, והוא אף נתן לתופעה את שמה המקובל – הגירה לספסיאנית (על שם פרדיננד דה לספס, מתכנן התעלה). מחקריו עסקו גם בעולם החי במקווי מים מתוקים, והוא היה בין החוקרים המרכזיים של ימת החולה הנעלמת ובין מחבריו של הספר המדעי היחיד על עולם החי הנכחד שלה.

בשנות חייו האחרונות עסק בעולם החי של מקווי מים במערות עמוקות, והעלה את האפשרות שקיימת ביוספירה של חיי מערות שהיא נפרדת לחלוטין מן הביוספירה המוכרת. דב פור היה סיסטמטיקאי וזואולוג של קבוצת סרטנים זעירים בשם קופפודים, אך התעניין במגוון עולם החי בכללותו. הוא לימד קורסי יסוד וקורסים מתקדמים בזואולוגיה ובאבולוציה. עם מותו איבדה קהילת הזואולוגים הישראלית את אחד מאחרוני דור הנפילים.