פרופסור יצחק אוהד נולד בשנת 1930 ברומניה. לקראת הכרזת המדינה בשנת 1947 (והוא בן 17) נשלח לשמש כמדריך לילדים במסגרת 'עליית הנוער'. איציק ליווה ילדים אלה במשך שנה במחנה מעבר סמוך לאמסטרדם עד הגעתם לארץ באוניה 'נגבה' באוגוסט 1948. תוך כדי מלחמת העצמאות, הצטרף אל חבריו להקמת קיבוץ שורש בהרי ירושלים (שהפך בהמשך למושב).
בשנת 1957 התקבל ללימודי מוסמך אצל פרופסור הסטרין במחלקה לביוכימיה, ותחת הדרכתו גם השלים את לימודי הדוקטורט (1963). לאחר השלמת לימודי הדוקטורט יצא להשתלמות בתר-דוקטורט (1964-1966) אצל פרופ' פלדה (Prof. George Palade) במכון רוקפלר בניו-יורק, והתמחה בביוגנזה של ממברנות. במהלך תקופה זו תרם פרופסור אוהד לפיתוח האסכולה זוכת פרס הנובל (1974), העוסקת ביחסי גומלין בין מבנה ותפקיד ובהבנה מנגנונית ברמה ביוכימית ומיקרוסקופית של אברונים תת-תאיים.
עם הגיעו לאוניברסיטה העברית ב – 1966 הניח פרופסור אוהד את היסודות למחקר הביוכימי של מערכות האור בפוטוסינתזה בישראל, ואין ספק שהוא מחלוצי הביולוגיה המולקולרית והתאית של מערכות צמחיות. פרופ' אוהד ייסד את היחידה למיקרוסקופיה אלקטרונית במכון למדעי החיים, וכיהן כנשיא האגודה הישראלית למיקרוסקופיה.
במהלך הקרירה האקדמית שלו פרסם פרופ' אוהד יותר מ 180 מאמרים (כ 40 לאחר פרישתו). במעבדתו השתלמו 59 תלמידים לתארים מתקדמים. למעלה מ 20 מהם מכהנים במשרות אקדמיות באוניברסיטאות מובילות בישראל ומחוצה לה.
פרופ' אוהד זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס הסטרין מטעם האגודה הישראלית לביוכימיה (1964), פרס מקס פלאנק ביחד עם פרופסור קלופשטק (Kloppstech) (1993), מדליית מונו (Monod) ב-1998. בין השנים 1995-1998 ניהל פרופ' אוהד את מרכז מינרווה עברון אבן-ארי לחקר הפוטוסינתיזה.
ביחד עם פרופ' ניר קרן ופרופ' אהרון קפלן גילה פרופ' אוהד שני אורגניזמים העמידים לפוטואינהיביציה. אורגניזמים אלה קרויים על שמו: האצה Chlorella ohadii והציאנובקטריה  Leptolyngbya ohadii .