פרופסור סרגיי בראון נולד בלטביה בשנת 1941. הוא למד הנדסה כימית, ועד תחילת שנות השבעים של המאה העשרים ניהל פרויקטים בתעשייה הכימית של ברית המועצות.

לאחר שהגיש בקשת עליה לישראל פוטר מעבודתו כראש מעבדה, ופרנס את משפחתו בעבודת כפיים מפרכת.

עם עלייתו לישראל למד לדוקטורט באוניברסיטה העברית. הוא הוסמך ב-  1982 ויצא להשתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קורנל (ארה"ב) אצל פרופ' אפרים ראקר, מגדולי הביוכימאים של הדור.

עם חזרתו לאוניברסיטה הקים פרופסור בראון יחידה ביוטכנולוגית שעסקה במחקר יישומי ייחודי' ונתנה פתרונות לתעשיית המזון ולתעשייה הכימית והביוטכנולוגית. בין עשרות  הפיתוחים המרשימים של סרגיי אפשר לציין את הביו-פלסטיק, מערכות מיקרוביולוגיות לייצר דיאמין-אוקסידאז ואף הפקת רעלנים מארס של נחשים.

פרופסור בראון היה אינטלקטואל ייחודי. הוא דיבר באופן שוטף 6 שפות והתמחה, במקביל לעבודתו המדעית המרשימה, בהיסטוריה יהודית, שירה ופילוסופיה.