ד"ר עפרה ינוקא ז"ל (1958-2023) - חברה אהובה ומוערכת במכון למדעי החיים

דברים שנשא לזכרה פרופ' נסים בנבניסטי, איתו עבדה שלושה עשורים.

 

עפרה ואני עבדנו יחד בדיוק שלושים שנה בהרמוניה מלאה. כשחזרתי ארצה להקים את קבוצת המחקר שלי פניתי לעפרה, כיוון שהכרתי אותה מעבודה משותפת, ולמזלי היא הסכימה לעבוד איתי. היא שימשה כמנהלת המעבדה, ויחד היינו אחראיים למרכז לחקר תאי הגזע באוניברסיטה העברית. 

 

כששואלים אותי מה המפתח להצלחת המחקר שלנו, אני אומר - בראש וראשונה עפרה! 

היא הייתה חוקרת נהדרת בעלת ידע עצום, מוסר עבודה נדיר וקשרי עבודה מופלאים. הסטודנטים הודו לה פעמים אין ספור, ובכל מסיבת סיום של דוקטורנט או דוקטורנטית, קיבלה עפרה מתנה אישית ומילים חמות. פעמים רבות דיברנו כמה אנחנו ברי מזל לעבוד יחד עם דורות של סטודנטים. היום נמצאים פה אתנו לא רק החברים במכון למדעי החיים והחברים במעבדה אלא גם דורות של סטודנטים לשעבר, שעפרה חינכה אותם בעבודת המחקר, והיום יש להם משרות חשובות באקדמיה ובתעשייה.

 

יומיים לפני פטירתה, כשכבר הבנתי שהקץ קרוב, חזרתי למעבדה להרצאת סיום דוקטורט של אחת מתלמידותינו. לא רציתי להכאיב לתלמידה, ולא סיפרתי לה על מצבה האמיתי של עפרה, אך בסוף ההרצאה הברכה הארוכה ביותר והחמה ביותר ניתנה לעפרה בהעדרה. התלמידה כינתה אותה אמא שנייה, כשהוריה האמיתיים והנפלאים בקהל. עפרה באמת הייתה האמא של המעבדה, ודאגה לסטודנטים הן בניסיונות והן בקשיים האישיים. 

 

עפרה הייתה יד ימיני. אומרים ״אם אשכח ירושלים תישכח ימיני״. אני כמובן לא אשכח את עפרה, אך יד ימיני נגדעה ממני.

 

יהי זכרה ברוך.