אנליזה כימית לגילוי מזהמים בדוגמאות סביבתיות יכולה להיות מדויקת ורגישה מאד, אך יישומה עלול להיות בעייתי כאשר אין מחפשים מזהם ספציפי, במיוחד בדוגמאות מורכבות דוגמת קולחי שפכים. אחד הפתרונות לכך הוא שימוש במבחנים ביולוגיים, אשר בודקים לא את ההרכב הכימי של הדוגמה אלא את הפעילות הביולוגית שלה. 

חוקרים מקבוצתו של פרופ' בלקין, בשיתוף קבוצת חוקרים מהמכון ההידרולוגי הגרמני (https://www.bafg.de/EN/) בראשות ד"ר סבסטיאן בוכינגר, שיכללו שיטה המשלבת את שתי הגישות (ראו תמונה): 

• בשלב ראשון מופרדת הדוגמה למרכיביה על גבי לוח זכוכית מצופה סיליקה (כרומטוגרפיית שכבה דקה, TLC), ואז מרוסס הלוח בתרבית מיקרואורגניזמים (חיידקים, אצות או שמרים), שהונדסו גנטית לייצר אות אופטי בנוכחות חומרי המטרה. 
• מספר שעות מאוחר יותר, ניתן להבחין בפעילות אופטית (הארה או פלואורסנציה) רק מעל מרכיבים מסוימים בדוגמה, ובעקבות כך לרכז את מאמצי האנליזה בחומרים רעילים אלה ולא בדוגמה כולה.

בהנחייתם של פרופ' שמשון בלקין וד"ר ליאת מוסקוביץ', פיתחו התלמידים נדאא אבו-רמילה, הדס אטיאס ודרור שקיבאי סדרת חיישנים תאיים לגילוי שתי קבוצות מזהמים סביבתיים - חומרים משבשי פעילות הורמונלית, וחומרים הפוגעים בחומר הגנטי של התא, והדגימו בעזרתם גילוי חומרים משתי הקבוצות בדוגמאות שפכים לפני ואחרי טיפול. 

תוצאות המחקרים תוארו במספר מאמרים מדעיים, שהאחרון שבהם בגיליון מאי 2021 של העיתון Ecotoxicology and Environmental Safety .