מחקרו של מר משה זגורי, מקבוצתו של פרופ' דרור הבלנה בודק כיצד ריחות של מינים שאינם טורפים מסייעים למיני טרף להעריך את מידת הסיכון במקום הימצאם.

קשה לחפש את הארוחה הבאה בידיעה שברגע זה אתה עצמך חשוף לבעלי חיים, שעבורם אתה מהווה את הארוחה הבאה.  כדי לבחור את ההתנהגות ההגנתית בכל רגע נתון, מעריכות חיות טרף באופן מתמיד את מידת הסכנה בסביבתן.  לפיכך, הן חייבות להשתמש בכל המידע החושי הזמין עבורן, ולייצר תמונת מצב מדויקת שתכוון את החלטתן - האם לשחר למזון באזור מסויים או להסתלק ממנו. יכולתן של חיות לזהות סכנה הינה חיונית לשרידתן, אבל התנהגות זהירה יתר על המידה עלולה להשפיע על יכולתן לצרוך די מזון כדי לשרוד, וכך לעלות להן ביוקר.

מחקר זה בדק האם חיות טרף משתמשות בסימנים המעידים על סביבה בטוחה, בנוסף לסימנים המצביעים על סכנה, כדי לשפר ולדייק את הערכת הסכנה שלהם.
דמיינו שאתם הולכים בסמטה חשוכה ומבחינים באיש המתקרב לעברכם. אקדח בידו של האיש ישמש עבורכם סמן לסכנה, ובוודאי יגביר באופן משמעותי את מידת הסכנה אותה אתם חשים. עם זאת, במידה שתבחינו בתג משטרה על חגורתו של האיש, ייתכן שמידע נוסף זה ישמש סמן לביטחון, אשר יפחית את תחושת הסיכון. 

המחקר נערך על טחבן המדבר,  סרטן יבשתי החי בסביבה מדברית (דומה לאורי-כדורי הנפוץ בצפון הארץ ובמרכזה). הטורף העיקרי של הטחבנים - עקרב בשם עביד צהוב - אורב לטחבנים במחילתו, אשר בפתחה ניצבת תלולית אדמה (ראו תמונה). מחקרים קודמים הראו כי תלולית זו מהווה סימן לסכנה עבור הטחבן. יחד עם זאת, מינים נוספים בבית הגידול המדברי הזה, אשר אינם טורפים טחבנים, יוצרים אף הם תלוליות אדמה דומות ע"י חפירת מחילות או במהלך נבירה וחיפוש מזון בקרקע.

במחקר נבדקו תגובותיהם ההתנהגותיות של טחבנים, כאשר אלה נתקלו בתלוליות אדמה (סמן סכנה, מקביל לאיש עם האקדח), וכיצד תגובות אלה השתנו במידה שתלולית האדמה הכילה ריח של מין שאינו טורף טחבנים (סמן ביטחון, מקביל לתג המשטרה). המחקר נערך בתנאי שטח, והשווה בין פרטים שונים של טחבנים החיים במחילה אחת.

התוצאות הראו כי הטחבנים אכן עשו שימוש במידע הטמון בריחות של המינים שאינם טורפים. כיוון שהריחות הללו מקטינים את ההסתברות שהתלולית מעידה על הימצאות מחילת עקרב (ומגדילים את ההסתברות שהיא נוצרה ע"י מין שאינו טורף), הציגו הטחבנים פחות תגובות אנטי-טריפתיות במפגשם עם תלוליות שהכילו ריחות, לעומת תלוליות הביקורת.

מחקרי עבר התמקדו בהערכת הסיכון של חיות טרף על בסיס סימנים מסוכנים. מחקר זה מדגים לראשונה את השימוש בסמנים המעידים על ביטחון, ומראה כי ריחות של מינים שאינם טורפים יכולים להוות מרכיב חשוב עבור תהליך הערכת הסיכון. היעלמות מינים או שינוי בערוצי המידע הללו יכולים להשפיע משמעותית על התנהגות בעלי החיים ועל יכולתם להעריך נכונה את מידת הסיכון בסביבה.

מחקרי המשך בנוגע לסמני ביטחון וליכולתן של חיות טרף להעריך באופן מדוייק את הסכנה בסביבתן יסייעו בחשיפה של קשרים הדדיים נוספים בטבע, שאינם דווקא יחסים בין טורף לנטרף.

קיראו את המאמר