מגיל צעיר אהב עוזי ריטה בעלי חיים וטבע. בתחילת שנות החמישים היה  ממייסדי "אצח"ה" (אגודת צעירים חובבי החי), חבורת בני נוער שעסקה באיסוף וזיהוי של בעלי חיים ואירגנה הרצאות בנושאי טבע. עוזי, עם חברים אחרים באגודה (בהם אוריאל ספריאל ואיתן צ'רנוב ז"ל), היה ממונה על שמירת הטבע מטעם המועצה האזורית בהרי יהודה, עוד בטרם נוסדה רשות הטבע והגנים.
פרופ' ריטה חקר תהליכי אבולוציה בטבע והתמקד בחשיפת השונות הגנטית של אוכלוסיות וההשפעה של תנאים סביבתיים על המבנה הגנטי שלהן. את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה באוכלוסיות של הידרות, השלים ב- 1969באוניברסיטת מישיגן. ב-1971 התמנה למרצה במחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית, ולימים עמד בראש המחלקה.
בפסח 1983 נכנס ריטה בטעות עם מכוניתו לשכונה החרדית גאולה בירושלים. המכונית הותקפה במטר של אבנים, ולבנה גדולה שזרק נער פגעה בראשו ופצעה אותו באורח קשה. לאחר ניתוח מציל חיים הצליח עוזי להתאושש ולהשתקם, וכעבור שבועות אחדים שב לעבודתו באוניברסיטה העברית. 
חלק ממחקריו עסק בשאלות כמו מה מאפיין פרטים המהגרים מאוכלוסייה מסוימת ומקימים אוכלוסייה חדשה, והאם ניתן לחזות על סמך אפיונים גנטיים איזו אוכלוסייה תצליח להתבסס בבית הגידול החדש.
פרופ' ריטה היה מחלוצי השימוש ב- DNA מיטוכונדריאלי העובר בתורשה אימהית, ויישם שיטה זו במגוון רחב מאוד של מחקרים, בין השאר במחקר שבדק האם קיימים הבדלים גנטיים בין עדות ישראל: יהודים אשכנזים, צפון אפריקאים, יוצאי אסיה הקטנה וארצות הבלקן, יוצאי המזרח הקרוב,  תימנים, ויוצאי אתיופיה. התברר שהקרבה הגנטית בין מרבית העדות גבוהה מאוד.
יהא זיכרו ברוך.