תקשורת תקינה בין המוח לגוף היא מאפיין חיוני של בעלי חיים ושלנו כבני אדם בפרט, ומאפשרת תפקוד תקין של מערכות הגוף לרבות מערכת השרירים האחראית על מכלול התנועות שאנו מבצעים. 

מאפיין משמעותי אחד של התקשורת בין המוח לגוף הינה הבקרה והשליטה בתגובת מערכת החיסון לזיהומים העשויים להיווצר בגוף כתוצאה מחדירת עצם זר (דוגמת נגיף הקורונה), בעקבות מחלות שונות הפוקדות אותנו לאורך חיינו ואפילו כתוצאה מתהליך ההזדקנות עצמו. סוג נוסף של תקשורת מוחית חיונית הינו תקשורת בין אזורי המוח השונים. 

המשותף לשני ערוצים תקשורתיים אלה הוא ששניהם מתבססים על מערכת העצבים הכולינרגית, המשתמשת בשליח העצבי אצטילכולין לצורך העברת מידע (הן ברחבי המוח והן ממנו אל הגוף). פגיעה באיזון העדין של העצבוב הכולינרגי מקושרת עם מגוון לקויות החל ממחלות ניוון עצבי (כמו אלצהיימר) ועד לפגיעה בתפקוד הלבבי התקין. 

על מנת לשמור על עצבוב כולינרגי תקין משקיע הגוף משאבים רבים בביטוי שני תריסרים של גנים שונים, האמונים, יחד ולחוד, על תקשורת כולינרגית מאוזנת ומדויקת. אף על-פי כן, מדובר עדיין במספר קטן יחסית של גנים, אשר אין די בו להסביר את השונות הרבה המתקיימת בין בני אדם שונים באשר למאפיינים הקשורים לעצבוב הכולינרגי (דוגמת שוני בגילים בהם מתפרצות מחלות ניוון עצבי, או אי-סדירויות בקצב פעימות הלב ממנו סובלים אנשים מסוימים). 

כדי להשרות שונות בעצבוב הכולינרגי יש צורך במערך גורמי בקרה המתבטאים בתאים השונים. גורמי הבקרה הללו הינם מולקולות  RNA לא מקודד, אשר אינן מקודדות לחלבונים אלא מבקרות (מונעות או מעודדות) תרגום של גנים אחרים לחלבונים.

במאמר שפרסמנו לאחרונה הראנו כי מולקולות אלה מאפשרות שוני מהותי לצד דיוק ואיזון, בעצבוב הכולינרגי הדיפרנציאלי, כפי שהוא בא לביטוי אצל גברים לעומת נשים, בגילאים שונים ואפילו בזמנים שונים של היום או ברקמות שונות של אותו אדם. 

לדוגמה, מספר מולקולות RNA לא מקודד, המתבטאות בחלק מתאי מערכת החיסון, יכולות לפעול כדי למתן את תגובת מערכת החיסון וכך למנוע נזק לרקמה. 

מולקולות RNA לא מקודד יכולות להשפיע גם זו על זו, וליצור מנגנוני היזון חוזר המאפשרים שליטה על התגובה החיסונית, על תפקוד מוחי ועל תופעות פסיכולוגיות וייתכן שאף על שנת חלום. כל זאת, באופן מבוקר היכול להיות מוגבל בעיתוי, במשך או במיקום ספציפי בגוף. 

בנוסף, יצרנו רשימה של גורמי הבקרה השונים השולטים בעצבוב הכולינרגי, וחילקנו אותם לתתי קבוצות בהתאם לתפקודים הביולוגיים השונים שלהם. 

 

קיראו את המאמר