מדי שנה מוכשים עשרות אנשים בישראל על ידי נחשים ארסיים. בפועל, אחראי נחש הצפע הארצישראלי כמעט לכל מקרי ההכשה הקשים, אשר חלקם מסתיים במוות. 

אנו  ניתחנו לראשונה את הרכב הארס של הצפע הארצישראלי, תוך התבססות על שיטות ניתוח חלבונים וריצוף DNA. בדרך זו זיהינו כל חלבון בארס, ווהשווינו את אוכלוסית החלבונים לזו של נחש נוסף מאותה משפחה - צפע ראסל ההודי, הנפוץ בהודו ובמדינות שכנות, וגורם לאלפי מקרי מוות מידי שנה.

מצאנו כי הארס של שני הנחשים מכיל אחוזים דומים של רעלנים מאותן משפחות חלבונים - סרין פרוטאזות, מטאלופרוטאזות, פוספוליפאזות ועוד, אך קיימים הבדלים ברצפי החלבונים ההומולוגיים.    הבדלים אלה משפיעים על רמת הרעילות של חלבוני הארס - ארסו של הצפע הארצישראלי רעיל ב-50% פחות מזה של מקבילו ההודי. בנוסף, ראינו כי ארסו של הצפע ההודי גורם לנמקים חמורים, בעוד שהארס של הצפע הארצישראלי כמעט אינו גורם לנמקים כאלה.

איפיון זה שב ומדגיש את חשיבות ההתאמה של הטיפול התרופתי (נסיוב הכולל נוגדנים לחלבוני הארס, הניתן בעירוי תוך-ורידי) למין הנחש המכיש. 

תהליכי האבולוציה הופכים  את הארס של מיני נחשים רבים ליעיל יותר בשיתוק הטרף. הצפע הארצישראלי ניזון מבעלי חיים קטנים יחסית (בעיקר מכרסמים קטנים), אשר לצורך שיתוקם לא נדרש ארס קטלני במיוחד.   גם הנחש ההודי ניזון ממכרסמים, אך בנוסף הוא ניזון גם מלטאות ואפילו ציפורים, ולכן לארס קטלני יותר יהיה יתרון אבולוציוני עבורו.

המחקר נעשה בשיתוף עם ד"ר נפתלי פרימור ממכון שילוב לחדשנות מדעית ברחובות ופרופ' קרטיק סונגאר מהמכון ההודי למדע בעיר בנגלור.

 

 

בתמונה צפע ארצישראלי. התמונה נלקחה מויקיפדיה